Скачать с ютуб ד"ר יאיר ברק, הפרטת כימקליים לישראל в хорошем качестве

ד"ר יאיר ברק, הפרטת כימקליים לישראל

שתי המערכות להפרטת קונצרן כי"ל: משלילת ההפרטה לקידומה הנמרץ ח"כ בייגה שוחט הוביל את ההתנגדות להפרטה ואילו שר האוצר אברהם שוחט קידם אותה במרץ ונחישות. ב-20 נובמבר 1989 החל הדיון הגלוי בהפרטת קונצרן כימיקלים לישראל - כי"ל, עם העלאת הנושא בוועדת הכספים של הכנסת, אשר כונסה על-ידי יו"ר הוועדה אברהם בייגה שוחט (המערך) בנימוק כי על הוועדה לדון בהפרטה בטרם יפלו החלטות בממשלה. זאת, כהפקת לקח משתי ההפרטות – "פז" וחכ"ל – שבהן הועמדה הוועדה בפני עובדות מוגמרות ונאלצה לאשרן: " הדיון הזה מתקיים שלא בהתאם לדרך שהממשלה נהגה עד היום כלפי ועדת הכספים בנושא מכירת חברות ממשלתיות... יש הגיון שבנושא כה כבד לא נקבל בעוד מספר שבועות הודעה מרשות החברות שיש עיסקה גמורה של מכירת כימיקלים לישראל ואנו מתבקשים לאשרה" (ועדת הכספים של הכנסת, 20.11.1989). הוועדה התכנסה במשך חודש לחמש ישיבות בין נובמבר לדצמבר 1989, אשר כל אחת מהן הוקדשה לנושא אחר. לדיוני הוועדה הוזמנו שני שרים, שר לשעבר, פקידים בכירים במשרד-האוצר, ראשי "רשות החברות הממשלתיות" ויועציה, בכירים ודירקטורים בקונצרן כי"ל בהווה ובעבר, מומחים וכלכלנים חיצוניים ואנשי מקצוע אחרים. קשת מגוונת של דעות ועמדות, שהוצגה והועלתה לדיוני חברי ועדת-הכספים במשך מצטבר של כ-16 שעות של דיונים. זה היה סמינר עמוק, מקיף ויחיד מסוגו במדיניות ההפרטה, שהחלה כשנתיים קודם לכן. מלבדו נוהלו עוד שניים בלבד. יו"ר כי"ל, רפי איתן, סקר בישיבה את מעמד הקונצרן בעולם: 50% ממכירות ברום ומוצרי ברום בעולם; 10% מן הסחר העולמי באשלג תוך הובלה בשוק האירופאי והאמריקאי ("בגלל ההובלה הזולה באוניות הגרעינים. ישראל קונה גרעינים מארצות-הברית ואני מעבירים באותן האוניות את האשלג לארצות-הברית"); ויצוא של זרחן. איתן פירט לפני הוועדה את הישגיה העסקיים של כי"ל ואת תוכניות הפיתוח העתידיות שלה. הקונצרן היה על כל 17 החברות הכלולות בו רווחי והעלה מדי שנה עשרות מיליוני לירות / שקלים כדיווידנד לבעליו – מדינת ישראל. לאחר חמש ישיבות החליטה הוועדה כי אין הצדקה להפריט את הקונצרן ועיקר ההתנגדות היה למכירתו לגורם זר. 13 חברות בין-לאומיות גילו התעניינות בקנייתו בשל מעמדו המרכזי בתעשיית הכימיה העולמית, שבה הוביל בתחום הפקת הברום ובגין עלות ההפקה הנמוכה במיוחד של האשלג. עוד נשמעו התנגדויות להפרטה משום שכללה לא רק את הפרטת המפעלים, אלא גם את משאבי הטבע, שהוגדרו כאוצרות טבע לאומיים. ב-1991 הועלתה שוב על הפרק הפרטת כי"ל, אולם לא באמצעות מכירתה לגורם אחד, אלא באמצעות סדרת הנפקות בבורסה התל אביבית, שנועדו להקטין בהדרגה על היקף בעלותה של הממשלה וכדי לעודד את הבורסה בהזרמת הנפקות אטקרקטביות. תוך כדי הדיונים במערכת הפוליטית על אודות שיטת הפרטתו של הקונצרן חיבר אגף תכנון וכלכלה של כי"ל מסמך שכותרתו "משיכת דיבידנד לפני הצעת המכר ומדיניות דיבידנד שוטף" ואשר נושאיו הם: משיכת דיבידנדים, תמלוגים, השוואת מצבו הפיננסי של כי"ל לחברות אחרות בעולם, סקירת השקעות העבר בכי"ל ובסיומו - תכנית חומש ויעדי הפיתוח. מן המסמך, שנועד ככל הנראה רק לעיון ודיון דירקטוריון כי"ל, ניתן ללמוד על מדיניות הקונצרן, אופן ניהולו וביצועיו. ממסמך ייחודי זה אף ניתן ללמוד על החשש של כלכלני הקונצרן מן ההפרטה בשל המוטיבציות והמטרות השונות של הקונצרן בבעלות ממשלתית לעומת אלה של קונצרן בבעלות פרטית, הנעדר שיקולים ממלכתיים. ההנפקה הראשונה, שבוצעה ב-25.2.1992, הייתה לגדולה ביותר עד אז בתולדות הבורסה של תל-אביב. מחציתה נמכרה מראש למשקיעים מוסדיים ונסתיימה בחיתום חסר של 0.7%. 20% ממניות החברה נמכרו תמורת 235.2 מיליון דולר, שמשמעו כי ערך החברה הועמד על 1.176 מיליארד דולר. במהלך 1993 נמכרו 5% ממניות החברה למשקיעים מוסדיים וב-30.6.1993 דיווח יוסי ניצני לוועדת הכספים של הכנסת כי "הממשלה החליטה למכור עוד נתח מאחזקותיה בחברה כדי ששיעור אחזקותיה בחברה ירד עד ל-49%. ב-9 בינואר 1995 שיגר שר-האוצר בייגה שוחט (עבודה) מכתב ליו"ר ועדת הכספים של הכנסת, ח"כ גדליה גל (עבודה), ובו ביקש כי הוועדה תאשר עקרונית את הפרטת כי"ל באמצעות מכירה ישירה של 24.9% מן המניות למשקיע פרטי ולהנפקה בין-לאומית של מניות, שלאחריה יוותרו בידי המדינה כ-28% מן הקונצרן. בייגה שוחט, שסיכל את הפרטת כי"ל ב-1989 היה בהיותו שר האוצר לכוח הפוליטי המרכזי, שהניע את הפרטת הקונצרן והפקדת גרעין השליטה בו בידי גורם פרטי (שאול אייזנברג), שהחזיק ב-25% ממניות הקונצרן לעומת 28% שהוחזקו בידי הממשלה. כי"ל הופרטה על משאבי הטבע הלאומיים שאותם כרתה ועיבדה: ים המלח, מכרות הפוספטים במכתש אורון ופוספטים שטרם נכרו בדה ברייר שליד ערד, אשר לאחר משפטי ארוך החליט בית המשפט כי הם שייכים לכי"ל. את התייחסות השלטון והמחוקקים לשיקולים אקולוגיים בהפרטת כי"ל ביטא בבהירות ובבוטות ח"כ מאיר שטרית: "יש להפסיק עם ההתמזמזות הזו עם כל נכסי הממשלה כמה שיותר מהר. עמדתי ברורה, מוחלטת ונחושה – אני בעד הפרטת כל נכסי הממשלה ללא יוצא מן הכלל. אני מודיע שאתמוך בכל מהלך הפרטה, שיביא לכך שההמשלה תתפטר מנכסיה...אני מאמין שברגע שאנו ניתן אור ירוק לצאת לדרך הממשלה תזדרז ותגמור את הסיפורים של החקיקה עם איכות הסביבה וכל הקשקושים האלה. מרוב חוקים לא רואים את היעד. צריך קצת הגיון במדינה. עם כל הכבוד לאיכות הסביבה, האם בשביל גבעת חול כלשהי אחסל כלכלה או עסק ששווה מיליארד שקל? האם מישהו השתגע בארץ?" (ועדת הכספים של הכנסת, 12.1.1995). כי"ל היה קונצרן רווחי, מוביל עולמי בתחומים שונים כיצור ברום, שותף לקונצרן פולקסווגן בייצור מגנזיום, ספק תעסוקה לדרום הארץ ובעל רגישות לצרכים חברתיים וזהירות אקולוגית. הוא היה לקונצרן רווחי, שמרווחיו נהנו בעליו, שהתחלפו ביניהם, וחסר כל רגישות לסביבה שבה הוא פועל.